<h1>ראבי"ה סימן תת"צ</h1>
<h2>דף ל.</h2>
[תיקון הלכות תשעה באב וסידורן]. ליל תשעה באב חולצים מנעליהם [והולכין לבית הכנסת] ויושבים על הארץ כדרך אבלים. ועומד שליח ציבור ומתפלל מעריב ואומר קדיש [כולו] וגם תתקבל צלותהון וכו'. ואם חל תשעה באב במוצאי שבת אין אומרין צדקתך צדק לפי שנקרא מועד, מידי דהוי כשחל ראש חודש באחד בשבת או בשבת שאז אין אומרים. ואם יש אבל בעיר נכנס בליל תשעה באב במעריב בבית הכנסת וכן למחרת ביום תשעה באב ונכנס עד שיגמרו לומר קינות ויוצא והולך לביתו. ואם יש תינוק למול מלין אותו אחרי הקינות, ויש שמלין אותו אחרי חצות. וכן העידו רבותינו הזקנים שבמגנצא. ובעלי [ברית] לובשים כלים אחרים אך לא לבנים ממש. וכן בשבת של חזון ישעיהו אין מחליפין מעיליהם רק הכתונת בלבד. ואחרי קדיש קורין איכה וקינות ואין אומרין ובא לציון אלא מתחיל ואתה קדוש וגו'. אבל בסדר רב עמרם כתיב שאומרין גם בלילה ובא לציון בדילוג כמו למחר ומסיים כל סדר קדושה ואומר קדיש ואינו אומר תתקבל. ואם חל תשעה באב במוצאי שבת אינו אומר ויהי נועם, לפי שבמקום שנהגו שלא לעשות מלאכה בתשעה באב אין עושין, ותו דאיקרי מועד. ולמחר מתפלל שמנה עשרה ברכות. ויחיד מתפלל ענינו בשומע תפלה ושליח ציבור בין גואל לרופא כדרך שאר תענית. ורב עמרם כתב בסדורו שגם נהגו שמתפללים סליחות בשתי ישיבות. ואנו ניהגנו להתפלל [אאביך ביום ממך וגו']. ואינו נופל בתחנון, דאיקרי מועד. ואומר קדיש בלא תתקבל ומוציא ספר תורה וקורין שלשה בתורה עם המפטיר, וקורין בכי תוליד בנים ומפטיר בירמיה אסף אסיפם. ואם חל תשעה באב בשני ובחמישי אומר אל ארך אפים ואינו אומר והוא רחום. ולאחר קריית התורה אומר קדיש, לפי שאחר שיחזור ספר תורה לארון הקודש לא יאמר קדיש כדרך שאומר בכל השנה. ופותח באשרי, ואינו אומר למנצח אלא מתחיל ואומר ובא לציון וכו' ואתה קדוש ומדלג ואני זאת בריתי וכו', לפי שאסור בתלמוד תורה, ואומר קדיש בלא תתקבל אלא יהא שלמא רבא. לעולם אחר קינות אין אומרין תתקבל, ויש שנוהגים לומר אחר גמר תפלת שחרית תתקבל. וקורא בירמיה ובאיוב. ורבינו יצחק הלוי הנהיג שלא יאמר ענינו בתפלת יוצר ואין נראה לי. במנחה קורין ויחל ומפטיר דרשו. ומתפלל ענינו, יחיד בשומע תפלה ושליח ציבור בין גואל לרופא, וכולל בבונה ירושלים נחם ה' אלהינו את אבילי ציון וכו', וכן כשחל תשעה באב בשאר ימי השבוע אומר כסדר הזה. ואם חל במוצאי שבת מבדיל בתפלה ואינו מבדיל על הכוס אך פושט ידיו ורואה בצפרניו ומברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם בורא מאורי האש ואינו מברך בורא עצי בשמים, ובליל יום ראשון שהוא מוצאי תשעה באב מבדיל על הכוס בלא בשמים. ואם [חל ראש חודש אב ב]שבת אינו מפטיר השמים כסאי וגם לא חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי כדאיתא במסכת מגילה [ל"א ע"ב], אלא בסימני פסיקתא, שבת שאחר שבעה עשר בתמוז מתחיל בסימן דש"ח נו"ע אר"ק שד"ש, וגם בשביל חתונה אין מפסיקין בסימנים הללו ולא בשביל שום דבר אחר. בשבת שלפני ראש השנה יש אומרים שוש אשיש, ויש אומרים שובה ובין ראש השנה ליום הכיפורים דרשו דמידרש [ר"ה י"ח ע"א] אלו ימי תשובה. ואם יש שבת בין יום הכיפורים לסוכות מפטירין להאזינו שוש אשיש ויש אומרים כד מיקלע שבת בין כיפור לסוכות אומרים וידבר דוד וגו' שירה לשירה וכן נוהגין במגנצא וגם בקלוניא. ובין ראש השנה לכיפור מפטירין שובה וכולם מסודרים בפסיקתא לבר מדרשו ה' בהמצאו. סליק להו מנהגים ההגונים כאשר קבלתי.
